<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוחנן בן החורנית</h1>
<h2>דף קמד:</h2>
גרסינן ביבמות פ"א [ט"ו ע"ב], ועיקרה בתוספתא דמסכת עדיות [פ"ב ה"ב] א"ר אלעזר בן צדוק כשהייתי לומד תורה אצל רבי יוחנן [בן] חורנית ראיתיו שהיה אוכל פת חריבה במלח בשני בצורת ובאתי והודעתי את אבא, אמר לי הולך לו זיתים הולכתי לו זיתים ראה אותם שהיו לחים. אמר לי איני אוכל זיתים. באתי והודעתי את אבא אמר לי אמור לו חבית נקובה היתה אלא שסתמוה שמרים. ותנן במסכת כלים [פ"י מ"ו] פרק חבית שניקבה וסתמוה שמרים הצילוה. פקקה בזמורה עד שימרח היו בה שתים עד שימרח מן הצדדין ובין זמורה לחברתה. ומייתינן לה בהגוזל קמא [ב"ק ק"ה ע"א]. והתם ביבמות מסיק ותנן חבית של זיתים מגולגלין ב"ש אומרים אינה צריכה לנקב ובית הלל אומרים צריכה לנקב. ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה. ומשנה זו בעדיות פ"ד [מ"ו]. ופירשו רבותינו דמשום הכי אמרי ב"ש אינה צריכה לנקב, דמוהל היוצא מן הזיתים מי פירות הן ואינן מכשירין. [וב"ה אמרי צריכה לנקב שמוהל מכשיר כשמן]. גרסינן בגמרא ראשונה דפרק חבית שנשברה מאן תנא דמוהל משקה הוא, אמר אביי רבי יעקב היא. דתניא בתוספתא דמסכת טהרות [פ"י ה"א] פרק ר"ג, הכומר את זיתיו בני יומן חזרנו לדברי בית שמאי ולדברי בית הלל, ורבי יעקב אומר מוהל משקה הוא, ומפני מה טיהרו מוהל היוצא מן הזיתים עד שלא תיגמר מלאכתן לפי שאינו רוצה בקיומו. ורבי שמעון אומר מוהל מי פירות הוא, ומפני מה טימאו מוהל היוצא מעקל בית הבד לפי שאי אפשר לו לצאת צחצוחי שמן. ומסקנה המוהל היוצא מן השמן טמא מן המעטן טהור. ומסקנא המוהל היוצא מן השמן טהור. ובגמרא דידן אינו כלשון הזה. ובפרק אחרון דמסכת מכשירין [פ"ו מ"ה] [תנן] מי החלב כחלב, ומוהל השמן כשמן שאין המוהל יוצא ידי שמן דברי ר' שמעון. רבי מאיר אומר אע"פ שאין בו שמן. ובפלוגתא דרבי יעקב ורבי שמעון מסקינן במסכת שבת בפרק חבית דאיכא בינייהו דאתי בתר איצצא. ופירש רש"י ששלשה מינין יש בזיתים, כשטוענן מתחילה במעטן להתחמם ולהתבשל מאיליהן מוהל זב מהן [והוא צלול] כמים. ולאחר שיעמדו ימים ודוחקין זה את זה חוזר לזוב מהן והוא קרוב להיות כשמן. ולאחר שעצרן והוציא שמנן בבית הבד ומשתהה התפוח בעקלין שהוא אגוד בהן בבית הבד חוזר מוהל וזב מהן. בתר איצצא, היינו לאחר שהתחילו להתחמם ודחקו זה את זה ונשתהה הכומר ימים על אותו מוהל חולק רבי יעקב ורבי שמעון, דלרבי שמעון טהור כמוהל הראשון, ולרבי יעקב מוהל זה משקה כשמן. מיהו טעמא דרבי מאיר דפליג על רבי שמעון דאמר מוהל הרי הוא כשמן שאין יוצא ידי שמן ורבי מאיר אומר אע"פ שאין בו שמן. דמספקא לי(ה) אי רבי מאיר פליג אפילו על רבי יעקב דאפילו ראשון דקמי איצצא. אם כן ההיא דחבית הנזכר תנן התם במסכת מקואות פ"ז [מ"ד] יש מעלין את המקוה, נפל לתוכו יין ומוהל ושינה מראיו פסול. מאן תנא דמוהל משקה הוא אמר אביי רבי יעקב הוא דתניא רבי יעקב אומר מוהל הרי הוא כמשקה מאי טעמא שביק מתניתין דסתם מתניתין רבי מאיר, ושמעינן ליה לרבי מאיר דמוהל אע"פ שאין בו שמן הוה משקה. ומתניתין היא. מאי טעמא לא אוקמיה כרבי מאיר. אפילו מוהל ראשון, כדמסיק מה טעם אמרו מוהל היוצא בתחילה טהור מפני שאינו רוצה בקיומו ומשמע הא רוצה בקיומו הוה משקה. אבל מוהל דאיירו ביה רבי שמעון ורבי מאיר זהו היוצא מעקל בית הבד לאחר שנשתהה התפוח מעצירתו וזב ממנו. דלרבי שמעון כיון דיש לעמוד עליו דיש בו ציחצוחי שמן, כגון שלאחר עצירתו לאלתר נמשך ממנו שמן אז הוא משקה. ולרבי (שמעון) [מאיר] אף אם שהה לאחר עצירתו זמן גדול והמוהל צלול מאד מפני שכבר כלה לחלוחית השמן, אפילו הכי קא"ר [מאיר] אע"פ שאין בו שמן, כלומר אע"פ שהצליל יפה יפה אותו מוהל שמן, שאין לך [דבר] היוצא מן הזיתים אחר עצירתו בבית הבד שיהא דין מי פירות עליו, לפי שכל המתמצה ממנו הכל שמן הוא. אבל המוהל היוצא מתחילה ודאי אותו שמן טהור. הילכך שפיר מוקי לההיא דנפל לתוכו יין ומוהל כרבי יעקב. ונראה לי דמדקתני בפלוגתא דרבי מאיר ורבי שמעון מי חלב כחלב והמוהל כשמן, ש"מ דבאותו מוהל דדמי למי חלב קא מיירי, מה מי חלב כבר נתמצה כל עיקר החלב על ידי ההמסס להקיבה ונשתייר רק הפסולת, אף שמן בכה"ג שכבר הוציא כל עצמו ועיקרו של שמן, ומה שזב אחרי כן מי זיתים בעלמא הוא. אלא דלרבי שמעון אי אפשר לו בלא ציחצוחי שמן, כמו שכתבתי ולאלתר זב. ולרבי מאיר לא דמי לחלב דקסבר כל מה שאגר בזית לאחר מוהל ראשון הכל שמן הוא. וכיוצא בו שנינו במנחות [פ"ו ע"א] פרק כל קרבנות הציבור, בהלכות שמן, דתניא בגמרא זית השלישי עוטנו בבית [הבד] עד שילקה ומעלהו לראש הגג ועושה אותה כמין תמרה עד שיזובו מימיו וכונסו לבית הבד ומימיו מוהל ראשון. וסתם משנה רבי מאיר. וקתני התם במתניתין שלישית עוטנו בבית [הבד] עד שלוקה ומעלהו ומנגבו בראש הגג. וטעמא מפני המוהל צריך לנגבו שהוא מי פירות שלא יתערב עם עיקר השמן. וכן [פירש] רש"י. ומסקנא דברייתא, להודיעך שרבי יוחנן בן החורנית [היה] אוכל חולין בטהרה.
